Those Present Eyes / Yair Hoenig

Those preset eyes
Seams to get a hold of me.
A tide of thoughts and feelings
Rose up high above me,
So I can’t longer see.

I felt like a golden fish
in the heart of that storm
I Jump above the water
I Jump above my keen.

As one wave rupture open-heated upon the water
All lives and errors
Plunged into
Nothing.

Those present eyes
Seams to get a hold of me,
The earth tubed up
And everyone that was down
Could see all that height from above.

Things come around a truth was told
All the plans and all the hopes,
Life seam to get a hold of us
Like the sun upon its ecliptic.

Remorse!
Those present eyes that hold my awe
Shout,
Remorse or apocalypse!
War brings war,
We shall never know
Peace.

Bundled crows | Yair Hoenig

Bundled crows with
Their beaks up were
My mattress of pain where
I sleep and suffer

sighting my dimmed dreams
Leaping down my ugly past
Turning my head
To a path of solace
And equanimity.

A Round Identity / Yair Hoenig

It occurred to me while I screamed my demon out
He left my flaming heart
He left as I stood like in day one
A round Identity,
Untouched, unseen, unheard
I am free

שעת בריאה | יאיר הניג

אורו נסיכים
השכימו את החמה
נמרים בצבע לבן
מביטים לעננים
בעיניים

רוח חלונות
פורצת את ליבנו
חורקת כשקר על ים
אבירים

בנפש אפילית זו
אנחנו אילמים
אורו לבבות כפויי טובה
עורו כנמרים

איתנים,
הסו את האיושה
גאוותנו חרוצה בלב
שטנים

שחפים אנופים
הרימו עוגן
הסערה רגעה!
האמת שוררת על
גלי השתיקה.

זו היא
שעת בריאה.

מציאות / יאיר הניג

כמה מוזר לחלום במבוך של חיים מגושמים
כשאין כל קשר בין עבר לעתיד
וההווה לוחש בפחד
'מה יהיה?'

ההורים התגרשו והחיים הרחיקו
לשפת מדרכה אחרת,
בעיר מטונפת,
במדינה ללא מעצרים
או מולדת.

איפה אשיר שיר מולדת?
איפה אשק לך ארץ יחפה?
איפה אומר כאן את ואני?

אני מתהלך בין רחובות זרים אך מוכרים.
אני נושם אויר
אך ראותי, בלי שובע,
נושקות לדפנות גופי
והלב נחלש.

אנשים סוחבים בעלי חיים מבודדים מן המציאות
ברצועות חנק מרושעות
כמה מוזר להתעורר בעיר אחרת.
כיצד אוכל לחזור בזמן
לימים של משפחה בתל אביב?

מהו חלום שנקרע מן המציאות?
הוא אינו חלום יותר,
כבה כמו נר
ולמציאות אין עוד אור אחר.

איפה אשיר שיר מולדת?
איפה אשק לך ארץ יחפה?
איפה אומר כאן את ואני?

אנשים קטנים בנוף | יאיר הניג

כמו חלום,
כך אני רואה אותם מנצנצים.
הכוכבים רובצים להם
איתנים ונחושים
לבהוק בכוח דם.

אינם הם,
הם אינם פוחדים ממעיין החלומות.
הם חולמים על נצח,
הקייץ אין-נם.

נזרע עץ-זית בעורף חוף.
שלושים שנה
הינם גם נצח,
לאנשים קטנים בנוף.

נזרע העץ
באהבה
נבשר לו את דמעות הגשם
שלעולם לא יגווע.

נתן לו שמש
מעל עלים,
נלך לחפש לו
אנשים נכונים.

בין הדבש והחלב,
נשמור את לילותיו
מעל הענננים,
ובין החלומות
נצמח למרגלות ההרים

הרוח מתנשפת
בין חילופי העונות,
אם רק נסב לכך ליבב
נפרח כולנו
כאנשים נכונים
בנוף.

I live in a blue light
by Yair Hoenig

I live in a blue light,
Yet it doesn’t hurt my eyes.
I saw the sea shines on dolphin’s skin,
He was so soft and always smiling.
I lived among wild waves even when they were silent.
I lived in a cloud for a while he didn’t like it,
He wants to be lightheaded.
I visited familiar eyes,
This guy know he is a ladies Bear,
He fell asleep and I was lonely in his nightmare.
I lived in a mental institution,
No one was crazy there,
It makes sense in this world,
When you show that you care.
I was reflected from a mistress diamond hanging on her jewelry
All I felt around me was foolery.
Fish swam through me and even fell in love.
I see children reaching their hands above
They are praying to the blue light,
Please melt this metal voice.
Babies looking into us, and cry
Because they don’t have a choice
They say their bodies are frozen,
I live in a blue light,
Moving through this naked crowd,
No one moves, no one sings,
Even the dolphins aren’t smiling.
Its cold in the blue light tonight,
I freeze.

Enlightened Fools / Yair Hoenig

O love,
Those fools of great desire omitted you,
But ‘the whole soul of nature’
He who brings us all soothing winds and equality
Makes us all committed to you.

What say thee heart-pounders of the present?
Choose neither to love nature
Or thy fellow-citizen so you call
Friend?
What desire you?

As you spoke to me by that stone so call I home,
All I am and what I was have been left wondering between darkness and despair.
Desire thee not to love those that are able to love you in return
Desire thee not to love fellow citizen whom you share with the world
Yet, My fellow, so call I, friend,
Thee love thy self in such passion and all ghosts above so you call,
Gods.

The worlds of these present souls and thee who fashioned by separated souls
And all our yesterdays have never lighted fools.
Therefore, rejoin I:

So call I ‘whole soul of nature’
Desire I that thy love and all of you fools,
You fellow citizens and all of you, which are fond by pretentious faces,
To join me and see all that man is capable of doing devoid of pride
Let us feel all that we have lost in a past
“Full of sounds and fury.”

Rosh Bamym
By Yair Hoenig

I am flouting,
The clown in me is smiley sad,
Smiling in red.
We all born into a world of fairies,
Born to giggle like babies.
We are all flouting in a way.

My face is in the water when a star carrying me,
Pulling my feet in the speed of light.
“Have some gratitude for yourself, beautiful”
He smiles and giggles, as if that what life means.

How can you live if you haven’t accepted your death?
It’s the stars on the water in a full moon’s night,
It’s in us, in our bright nature.
Where the wind goes, I go,
What speed is, if time has yet to be born?
If you grace fate you can’t expect to live, yet not leave.

It’s funny, I am thinking to myself,
I am the clown of everything that makes sense in life.
I am the protector of my respect
Yet, I can’t appreciate others.

My face is in the water and a kind star carrying me in the speed of light.
I can’t have break from life,
I need too grasp this bright light that caught me like right
And wrong.
I admire laughter, but clown faking it all,
I love nature, but I fall in the gust,
I need you, star
So close and lust,
Everything in between us is just dust.

Like his windy kiss / Yair Hoenig

“Good-Bye” he said to her,
With his last breath, he died.
The wind noticed in him,
“Inanimate”
She thought.

He missed her
And she cried,
She cried only for a sparkled monument.

Then, A solace wind
Touched her frailty
He made love to her, the wind,
He bought all her longings
To be flawless.

She cried,
Therefore,
Her face was windy and cold,
As his breath-full kiss
Winded her.

The sparkled cry last only
An instant,
She would remember
His life as he was,
Happy
And tranquil,
Like his windy kiss.